פסיקה – בית משפט עליון
מעטות הפעמים שסכסוכים בין קבלן ומזמין מגיעים להכרעתו של בית המשפט העליון, ומעטים עוד יותר המקרים בהם בית המשפט העליון מתייחס לסוגיות הנוגעות לזכאותו של קבלן לפיצויים במקרה של דחייה בביצוע העבודות, וזכאות המזמין, מצד שני, לקבלת הפיצוי המוסכם במקרה של איחור במסירת העבודה.
פסק הדין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון בעניין ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ, ועוסק בשני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, נוגע בנקודות אלו.
עניינו של הערעור – מחלוקת ביחסים שבין קבלן למזמין.
הקבלן זכה במכרז להקמת מבנה לאגף הרווחה באשדוד (להלן: "מבנה הרווחה"). אופן התשלום בין הצדדים נעשה על ידי מדידה באמצעות כתב כמויות ונקבע כי העבודה תמשך שמונה חודשים ועלותה תעמוד על כשלושה וחצי מיליון ₪ (כולל מע"מ).
כחודש לאחר תחילת העבודות, הורתה המזמינה על הפסקת העבודות האמורות, זאת בעקבות דרישת ארגון נכי צה"ל לבניית מבנה נוסף על אותו השטח אשר ישמש להם כמועדון. בסופו של דבר, הוטלה על הקבלן גם מלאכת בניית מבנה המועדון לטובת נכי צה"ל (להלן: "העבודות הנוספות") אך הצדדים לא ערכו הסכם אשר סידר את ההתנהלות הכלכלית ו/או לוח הזמנים בכל הנוגע לעבודות הנוספות, והתגלעו ביניהם מחלוקות בנוגע למחירים ולעלות העבודות הנוספות.
בסופו של דבר הקבלן סיים את העבודות אך מסר את המבנים באיחור, בעוד המזמין לא שילם לקבלן את הסכום שלטענת הקבלן הגיע לו ונימק זאת בעילות שונות כגון הזכות לקבלת פיצוי מוסכם וליקויי בניה שהתגלו במבנים.
טענות הצדדים ופסיקת ערכאה קמא (בית המשפט המחוזי ב"ש) היו כדלקמן:
-
דחיית מועד ביצוע העבודות – לטענת הקבלן, העיכוב הראשון התרחש מיד עם תחילת העבודות על מבנה הרווחה, נמשך כ- 9 חודשים, והוא נגרם בעקבות מחאה של נכי צה"ל שעיכבה, כאמור, את תחילת ביצוע העבודות. מנגד, טען המזמין שמסירת בניית מבנה מועדון נכי צה"ל לידי הקבלן היוותה פיצוי על נזקים שנגרמו בעקבות העיכוב, וכי דווקא הקבלן הוא אשר גרם לעיכוב של 4 חודשים בעקבות אי מסירת המבנים במועד. הקבלן שלל טענה זו מכיוון שמבנה המועדון הוא פרויקט חדש שאינו קשור למבנה הרווחה ומעבר לכך לדידו עומדת לו הזכות לעכב את המבנים בידיו כיוון שלא קיבל תשלום על עבודתו.
-
הגדלת התמורה – הקבלן טען כי הוא זכאי להגדלת התמורה בגין עילות שונות כגון פינוי פסולת בניין בקרקע; דלתות; הפרשי הצמדה; תוספת עלות ברזל בשל העלאת היטל היבוא; תוספת בגין אי מינוי מנהל פרויקט על ידי המזמין; עלויות מימון; ביצוע מדידות; הוצאות חשמל; עלויות הערבות הבנקאיות; עלויות שמירה; פגיעה במוניטין; שינוי סט ממ"ד לסט מוסדי; מניעת רווח קבלני ושכר ראוי מכל סכום אשר שולם לקבלנים אשר ביצעו עבודות נוספות בפרויקט. טענות אלה נדחו על ידי בית משפט קמא.
-
שינוי מהותי בתוכנית מבנה הרווחה – הקבלן טען כי חל שינוי מהותי בתוכנית מבנה הרווחה, כך שבמקום מבנה בן קומה אחת של 600 מ"ר, נבנה מבנה בן שתי קומות של 943 מ"ר.
-
עלויות נוספות – הקבלן טען כי על פי האומדן שהגיש לבית המשפט, הוא זכאי לתשלום נוסף של 1.7 מליון ₪ בגין העיכוב הראשון בעקבותיו נגרמו לקבלן נזקי תקורה ואבדן הכנסות.
-
המזמין, מנגד, טען להגדלת סכום הפיצוי המוסכם ולנזקים הקשורים בעיכוב, ליקויי בניה, דרישה להוצאות והחזר מלא של הוצאות משפט.
בית המשפט המחוזי דחה את תביעותיו הכספיות של הקבלן מאחר שהאחרון לא הצליח להוכיח את טענותיו בהקשר לכמויות החומרים בעבודה שביצע. בנוסף, בטענה לשינוי מהותי בתוכנית מבנה הרווחה מצא בית המשפט כי כבר בתוכניות המכרז הופיע מבנה הרווחה כשתי קומות ועל כן גם טענה זו נדחתה. בכל הנוגע לטענת עיכוב הביצוע, קבע בית המשפט שהעיכוב נופל לגדרו של הקבלן, שכן הוא לא הצליח להוכיח שניתנה לו ארכה ואף לא הצליח להוכיח שהאחריות לעיכוב בביצוע העבודות רובצת לפתחו של המזמין. על כן בהתאם להסכם בין הצדדים קבע בית המשפט שהקבלן ישלם למזמין פיצוי מוסכם בגין העיכוב.
לאור פסק הדין החליט הקבלן להגיש ערעור, ובמקביל החליט המזמין להגיש ערעור שכנגד.
פסיקתו של בית המשפט העליון:
בית המשפט העליון מצא לנכון שלא להתערב במסכת העובדות שנקבעה, אך חלק ממסקנותיו בנוגע לטענות הצדדים היו שונות מאלה שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי:
-
תשלום בגין דחיית מועד סיום העבודות – אין מחלוקת כי מועד תחילת ביצוע העבודות נדחה בתשעה חודשים לערך. כמו כן, ברור כי לוח הזמנים המקורי לביצוע העבודות אשר עמד על 8 חודשים לא הוארך על אף שהוטל על הקבלן לבצע את העבודות הנוספות. בית המשפט מציין כי סעיף 43 לחוק החוזים, קובע כי יש להבחין בין חיוב המוטל על המזמין שאי קיומו יהווה הפרה של החוזה על ידי המזמין לבין נטל שאי קיומו מזכה את הקבלן בדחיית מועד הביצוע, וכי בדרך כלל "דחייה בביצוע העבודות כרוכה בהוצאות ובנזקים מבחינת הקבלן – הוצאות תקורה, השבתת כלים, ודחייה של עבודות אחרות שיכול היה לבצען אילו הייתה העבודה מתחילה ומסתיימת במועד". במקרים כאלו רשאי בית המשפט לחייב בפיצויים בעד הנזק שנגרם עקב הדחייה, אף אם אין בדבר משום הפרת חוזה מצד המזמין.
לבסוף מקבל בית המשפט את טענת המשיבה לפיה הפיצוי לקבלן בגין הדחייה בביצוע העבודות ניתן לו בעבודות הנוספות של בניית מבנה המועדון.
עם זאת, מציין בית המשפט כי בית המשפט קמא החליט שאין לפסוק פיצויים לזכות הקבלן, מאחר שלא הוכיח כי נגרמו לו הוצאות, וגם בין היתר תוך הסתמכות על סעיף 35 להסכם הקובע שהמזמינה רשאית בכל שלב לדרוש את עצירת העבודות ללא תשלום נוסף.
-
פיצויי מוסכם – בית המשפט קמא קבע כי על הקבלן לפצות את המזמין בגין מסירת המבנים באיחור של 4 חודשים, מאחר שהיה עליו לסיים את כל העבודות תוך עמידה בלוח הזמנים המקורי (שלא הוארך לאחר הוספת העבודות להקמת המועדון) ולסיים תוך 8 חודשים את עבודתו. זאת לאחר שמלכתחילה דרש המזמין פיצוי מוסכם בגין איחור של כ-11 חודשים. בית המשפט העליון דחה את טענת המזמין ואת מסקנת בית המשפט קמא בנושא זה מכמה נימוקים – ראשית, התחלת העבודה נדחתה בשמונה חודשים באשמת המזמין ומבלי שהקבלן קיבל תשלום כלשהו בגין כך; שנית, על אף שעל הקבלן הוטלה עבודה נוספת של הקמת מועדון בשטח של כ-200מ"ר לא הוארכה התקופה הנדרשת לביצוע העבודות; ושלישית – הקבלן לא קיבל תשלומים שוטפים להם היה זכאי במהלך העבודות ולפיכך קמה לו זכות עיכבון על הנכסים. בסיכומו של דבר, קובע בית המשפט העליון כי לאור הנימוקים לעיל יש לדחות את הטענה בדבר הפיצוי המוסכם במלואה כך שהמשיבה לא תהיה זכאית לקבלו כלל.
-
התמורה עבור בניית מבנה המועדון – בית המשפט מציין כי המחלוקת בשאלה כיצד לתמחר את העבודות הנוספות התעוררה כבר תוך כדי ביצוע העבודות, וכי הקבלן דרש שהמחיר ייקבע על פי האומדן לביצוע עבודות אלו תוך תיקון חלק מסעיפי כתב הכמויות. המזמין, לעומתו, התנגד לדרישה זו וטען כי מחירי כתב הכמויות תקפים גם לצורך בנית מבנה המועדון. בית המשפט קמא לא קיבל את טענת הקבלן בענין זה, וגם בית המשפט העליון לא מוצא לנכון להתערב בקביעה זו מכמה נימוקים. ראשית, בסעיפים 50-49 להסכם בין הצדדים נקבע מנגנון לפיו רשאי המזמין להגדיל את היקף העבודות ובלבד ששווי ההיקף הכללי של העבודות לא יביא לתוספת העולה על 50% מהיקפה הכולל של התמורה, כאשר התמורה בגין העבודות הנוספות תשולם על פי המחיר שנקבע בכתב הכמויות. שנית, גם בהיעדר הוראה הסכמית, ניתן היה להגיע לאותה תוצאה על פי הוראת ההשלמה הקבועה בסעיף 26 לחוק החוזים, הקובעת כי "פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים ובאין נוהג כזה – לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים". בנוסף הוראת סעיף 198 להצעת חוק דיני ממונות משקפת את המצב המשפטי הרצוי, ומלמדת כי התמורה עבור העבודות הנוספות תיקבע בהתחשב בתמורה עליה הסכימו הצדדים לגבי העבודה המקורית ועל כן רשאית המזמינה לדרוש את עבודה זו כחלק מהעבודה המוסכמת.
-
ליקויי בנייה – בית המשפט המחוזי קיבל את חוות הדעת בגין הליקויים האמורים במלואה (סכום הליקויים עמד על כ- 500,000 ₪) אך בית המשפט העליון דוחה אותה באופן חלקי מהטעמים הבאים: ראשית, חוות הדעת התבססה על כמויות שחושבו על פי אומדן מטר מרובע בזמן שהמומחה כלל לא מדד את השטח. שנית, המזמין לא הצליח להוכיח את עלות ליקויי הבנייה. שלישית, המומחים מטעם הצדדים כלל לא סיימו את עבודתם. מנגד קובע בית המשפט כי אף שהוא לא מתערב בהחלטת בית משפט קמא ובכך מקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם המזמין, יש מקום להפחית את הסכום שעל המזמין לנכות בגין ליקויי בניה. הסיבה היא שבית המשפט קמא לא התייחס לכך שחלק מהליקויים מופיעים פעמיים, גם ברשימת הליקויים המקורית וגם בחוות הדעת. לפיכך, קובע בית המשפט שיש לתקן את פסק הדין בערכאה קמא כך שסכום הפיצוי בגין ליקויים יעמוד על כ- 203,610 ₪ ולא על כ-500,000 ₪.
התוצאה האופרטיבית היא כי ערעור המשיבה נדחה במלואו אך מנגד ערעור הקבלן התקבל חלקית, והמזמין חויב לשלם לו עוד 300,000 ₪.
